בסופרפארם רמת אביב יש המון נציגות ששמחות לעוט עליך במחלקת בשמים, אבל נותנים לך להתייבש בתור לבית מרקחת. נחשו איפה יותר לחוץ לי לקבל שירות?
הסיפור המלא ביום שישי התעוררתי עם אלרגיה קשה וגיליתי שנגמרו לי האנטי-היסטמינים בבית, אז הלכתי לקניון רמת אביב ובדרך עשיתי בראש רשימת קניות (יפה למדי, בלי עין הרע) לסופרפארם. עכשיו, כשאתה נכנס נותנים לך מספר לתור של הבית מרקחת כדי שבמקום לחכות בתור תוכל להסתובב בחנות – רעיון נחמד לכשעצמו, ובאמת סיימתי אתכל הקניות שלי בזמן שהמספר שלי עוד לא הגיע – חוץ ממברשת שיניים, סבון כלים ושמפו, גם עברתי במחלקת בשמים לקנות אפטר שייב. למרות שידעתי בדיוק איזה סוג אני רוצה (‘מאניה’ של ארמני, מומלץ) התנפלו עלי שלוש דיילות מכירה בעשרה צעדים שבין הכניסה למחלקה לבין המדף של ארמני – כל אחת עם ‘אפשר לעזור לך’ יותר דביק מהשניה.. לא תודה, אני מעדיף לקנות בלי שלוחצים עלי, במיוחד כשאני כל שניה מתעטש.
עם ערימת הפריטים הללו בידיים חזרתי לתור של בית המרקחת. עדיין לא היה תורי, למעשה מספירת האנשים שעמדו איתי בתור (שנים עשר, ועוד שלושה ש’הלכו ותיכף חוזרים אבל הם לפני) התברר שהייתי צריך לחכות לפחות עוד רבע שעה עד שתורי יגיע. איכשהו, כשאתה עומד בתור ומשתעמם הכאב ראש נהיה חזק יותר, אז פתאום שמתי לב שרק דלפק אחד פתוח למרוות שבמשרד היו שלושה אנשים בבגדי רוקח. התור הזדחל לאיטו וכעבור רבע שעה הבנתי שאני אצטרך לעמוד לפחות עוד רבע שעה נוספת. אחד מהבחורים בחלוק רוקח יצא רגע מהמשרד לקחת משהו, שאלתי אותו אם הם יכולים לפתוח עוד דלפק כי אנחנו מאד ממהרים. הוא אמר שלא. מאחורי שמעתי שתי דיילות מכירה קופצות בו זמנים על אמא שנכנסה עם עגלת תינוק לשטח האש שלהן – מתברר שיש הרבה כח אדם בסופר פארם, אבל לא בשביל לתת שירות
ניגשתי לאותו בחור שעמד בצד ליד הדלפק השני (הבלתי פעיל), הנחתי על הדלפק את כל ה’סחורה’ שהחזקתי בידיים ואמרתי לו – אני לכאן לא חוזר, והנה כל הפריטים שעמדתי בתור לשלם. תחזירו אותם למקום. בדרך החוצה חישבתי את הערך שלהם, וזה יצא קרוב לחמש מאות שקל (וזה עוד לא כולל את האנטי-היסטמינים…)
M/p>
אה, ורק כדי שלא יגידו שאני לגמרי שלילי – יצאתי מהקניון והלכתי למרכז המסחרי בטאגור, ושם מצאתי בית מרקחת ובחמש דקות קניתי את כל אותם דברים (חוץ מהאפטרשייב, לא היה להם) וגם את התרופה.
