באתר 2eat.co.il אומרים שהצוק של באבאי הוא אחד היפים בארץ, וזה נכון, למרבה הצער זה כנראה הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על המסעדה (וגם שבחורף יש שפע של חניה). לעומת זה יש תפריט מבלבל ומטעה, מנות שמצליחות להיות גם יקרות, גם קטנות, וגם לא טעימות, ושירות אדיש. בקיצור, הם בונים על אנשים שמגיעים לאזור פעם ראשונה ולא יחזור שוב, מה שנקרא מלכודת תיירים. ואני מרגיש אהבל שנפלתי בה.
כשנכנסנו למסעדה הרגשנו מוזר להיות האורחים היחידים בבוקר יום שישי, למרבה הצער ההרגשה של ‘בוקר’ עברה יותר מהר מאשר ההרגשה של ‘יחידים: תוך כמה דקות, למעשה מהרג שהתיישבנו, ועד שנזכרנו ב-12:10 להזמין ארוחת בוקר אמרו לנו שאי אפשר יותר, כי אפשר להזמין רק עד 12:00. מכיוון שהמחיר שלה היה מאד זול (רק 35 שח), ייתכן שאילו היו מאפשרים לנו להזמין אותה כל המשך החוויה שלנו היה של אוכל גרוע, אבל לפחות לא יקר.
מכיוון שכבר התיישבנו והיינו רעבים, עברנו לעיקריות, שכשמזמינים אחת מקבלים גם סלטים “ללא הגבלה”, ולחילופין אפשר לקבל את הסלטים בלי העיקרית ב-50 שח. בתור מישהו שמאד אוהב את הנטיה של מסעדות ערביות לפנק את לקוחותיהן בסלטים מגוונים, מעניינים וטריים, החלטנו להתחיל עם הסלטים ולקחת עיקריות בהמשך. בפועל קיבלנו 5 צלוחיות קטנות של סלטיםלא ממש טעימים, שבבירור ישבו בהמתנה מהבוקר ואולי עוד מאתמול (חוץ מהטבולה שהיה מצויין) והיו מפוצצים בשמן אבל דלים בכל סוג אחר של תבלין.
ברוב המסעדות המזרחיות יכולים הצמחונים לשבוע רק מהסלטים, אבל כאן לא, למרות ש50 שח לסלטים זה יחסית יקר. כאשר ראינו שהכמות של הסלטים לא קרובה אפילו להשביע (לא היה חומוס, או טחינה, או סלט ירקות או סלט עלים. רק סלט כרוב, גזר מוחמץ, טבולה דלילה אך חריפה ועוד משהו לא מזוהה שייתכן והיה תרד), עשינו טעות נוספת והזמנו עיקרית – שיפוד פרגיות, שהגיע בצלחת מוצפת שמן אבל שוב בלי טעם, ועם צ’יפס שבבירור חומם פעם שניה לפחות (ואפילו לא חומם עד הסוף…).
על השירות נדבר פעם אחרת, אבל כאשר היו אי הבנות בתפריט, המלצרית כיוונה אותנו פעמיים למנות הלא נכונות, וגרמה לנו להבין שהעלות תהיה 100 ולא 140 – שזה בלי ספק מחיר מאד יקר ל-5 צלוחיות סלט ומנת פרגיות אחת.
ובנושא אחר לגמרי, אם אתה מעוניין ללמוד ולדעת איך להתגבר על פחד קהל, אפשר לעשות את זה.
