המותגים השוייצריים כבר לא מה שהיה פעם – הבנקים שלהם מדליפים דו”חות למס הכנסה, סוויסאייר פושטת רגל בגלל שירות לקוי, והשוקולד הבלגי משאיר את השוייצרים מאחור. לפחות חשבתי שהואלרים שלהם שווים משהו. אז טעיתי.
אולר שוייצרי (של חברת ויקטורינוקס) שעלה פי 10 מאולר דומה לא ממותג התקלקל פעמיים תוך שלושה חודשים, וכשהוא נשלח לתיקון מורחים אותך עם סיפורים על מתי הוא יחזור. בינתיים הוא עוד לא חזר
הסיפור המלא – על חוסר דייקנות שוייצרי
אין הרבה מותגים שהפכו לסמל כמו האולר השוייצרי – מותג של חברת ויקטורינוקס שעכשיו גם מלבישה אותו על המון מוצרים אחרים משעונים ועד חולצות. האמת שהאולרים האלו תמיד נראו לי קצת חלשים ואני אישית העדפתי תמיד לדרמנים לסוגיהם, אבל יצא שפעם קניתי אולר ויקטורינוקס קטן למחזיק מפתחות.
או קיי, אז יצאת פראייר וקנית אולר ‘שוייצרי’ במחיר גבוה פי עשר מאולר דומה בלי מותג, בעיקר כי חשבת שזה שיש לו אחריות לכל החיים אומר שהוא יחזיק לך הרבה. אז מה? טעות, טועים טעינו, קורה.
אבל אז אתה מגיע לחנות ומבקש לממש את האחריות ומחזיר אותו לחנות שבה קנית אותו (ג’נטלמן בקניון רמת אביב, לצורך הדיראון) ומבקש שיחליפו בתקין. הם לא יכולים להחליף אבל הם מבטיחים לשלוח אותו לתיקון, ושהוא יחזור תוך שבועיים. ואז מבטיחים שהוא יחזור תוך 14 ימי עסקים, ואז תוך חודש, שכמובן הופך ל-30 ימי עסקים.
ואתה שואל את עצמך – האם גם הצבא שוויצרי צריך לחכות חודשיים כדי לקבל ציוד חזרה מתוקן?
ובנושא אחר לגמרי, אם אתה מעוניין ללמוד ולדעת איך להתגבר על פחד קהל, אפשר לעשות את זה.
