דודה שלי תמיד קונה מתנות מהמשביר לצרכן. כבר ארבעים שנה, ולדעתי אפילו יותר.
יש לה חוש טוב למתנות, לדודה שלי. אפילו סבתא זכרונה לברכה תמיד אמרה שעדיף לא להחליף מתנות שהיא קונה, כי במילא לא תמצא משהו יותר מוצלח בכסף הזה. אבל לפעמים אין ברירה. כי אפילו דודה אוסנת לא יכולה לדעת שהבגדים שהיא קנתה ליורשת העצר זהים לאלו שקנינו לה השבוע (יש לה טעם טוב, כבר אמרתי?) והייתי צריך ללכת להחליף.
הבעיה היתה שהמשביר לא מחזיק מחלקות ילדים בכל החנויות שלהם. סניף קניון איילון לדוגמה לא מחזיק מחלקה כזו, וככה בזבזתי את המוצ”ש האחרון לפני סגר הקורונה בלהספיק להחליף את הבגדים בחנות שבכלל לא יכלה לקבל אותם. הם נתנו התחייבות שאני אוכל להחליף גם אחרי הסגר למרות שזמן ההחלטה יפוג מזמן. נאלצתי לסמוך עליהם…
אחרי שהסגר נגמר…
אז הסגר נגמר, בשעה טובה, והגיע הזמן לבדוק אם המשביר עומדים במילה שלהם.
הגעתי לסניף הקניון הגדול בפ”ת, והבעיה הראשונה היתה שלא הייתי היחיד. כל העולם ואשתו ניצלו את הימים שאחרי הסגר כדי לקנות או להחליף. חג פורים המתקרב לא הקל על העומס. לא נורא. חיפשתי בגדים חלופיים והלכתי לקופות. וגם כאן היה צפוף. מאד.
התורים בקופות נעו בין ארוכים לבלתי נסבלים, אבל כולם כל כך שמחו שסוף סוף יש חנויות לעמוד בהן בתור שהעצבים הישראליים המקובלים לא ניכרו. גם הריחוק החברתי עזר להפוך את התור לנסבל יותר.
כשסוף סוף שהגעתי לקופה הקופאית הסתכלה עלי במבט מיואש ושאלה אותי אם החתמתי את ההחזרות בחנות הילדים?
“לא. לא החתמתי. למה שאני אחתים? מישהו אמר להחתים?
מסתבר שחייבים. היא הבטיחה לי שכשאחזור עם החתימה היא תקבל אותי בלי תור. הסתכלתי במבט סקפטי על כל הישראלים האחרים שעמדו בתור אחרי, אבל לא ממש היתה לי ברירה. נאלצתי לסמוך עליהם…
חזרתי עם החותמת, ובשלב הזה ההפתעות הרעות נגמרו והטובות התחילו.
החדשות הטובות
קודם כל היא באמת קיבלה אותי בלי תור. זיהתה אותי מרחוק (עם המסכה) וביקשה ממני לגשת מסביב לקופה.
שנית אף אחד בתור לא מחה. להיפך, הם הופתעו שהיא מבקשת ממני לבוא ומתנצלת על העיכוב, והבינו שהיתה סיבה.
ואז כשהיא התחילה לבדוק את התוויות היא גילתה ישר שהפתק החלפה בן חודשיים, ובמקום לעקם את האף היא התנצלה שהם היו סגורים (לא שזה אשמתה או אשמתם) ושהיא חייבת אישור מנהל בשביל זה.
וההפתעה האחרונה היתה כשהמנהלת הגיעה תוך פחות מדקה וחתמה על זה בלי שום עירעור או בעיה. בקיצור, לא יכולתי לצפות ליחס יותר טוב, בהתחשב בנסיבות.
