אייבורי מחשבים נותנת מחירים זולים ושירות זול.
במיוחד מרגיז זמן ההמתנה במחסן הספקת המוצרים שלהם, עוד יותר מרגיז שזמן ההמתנה כל כך ארוך כי הם מסדירים ומגדירים את המחשב שלך בזמן שאתה מתייבש בתור. ומה שהכי מרגיז זה שבאת לקחת את המחשב כי הם שלחו לך שלושה סמסים שהמחשב שלך מוכן ואולי תבוא כבר לאסוף אותו.
הסיפור המלא
אני לקוח די ותיק של אייבורי. קניתי מהם את המחשב הראשון ב-2006 והם היו ממש בסדר גמור – למרות שהזמנתי את המחשב בסניף הקריות הם סיפקו לי אותו בסניף רמת גן (זה היה במלחמת לבנון והסניפים בצפון היו סגורים) שהיה אמנם קטן, מוזנח ודי מעופש אבל יעיל מהיר ואדיב.
לפני שנה וחצי הם עברו לתל-אביב ומאז השירות שלהם מתחת לכל ביקורת. לוקח להם שנים לענות לטלפון, הם כל הזמן מעבירים את השיחות לאיזה מוקד שיחות שלא יודע לעזור וכשמשאירים להם הודעה לא חוזרים. אבל הבעיה הכי גדולה איתם היא שילוב מעליב של עודף טכנולוגיה וניהול אנושי כושל.
מכיוון שהם מרכיבים את המחשבים לפי דרישה לוקח זמן עד שהמחשב מוכן. הם מבטיחים להודיע כאשר אפשר לבוא לקחת, ובאמת אחרי יומיים קיבלתי סמס לבוא. איכשהו יצא שהייתי בירושלים באותו יום והגעתי רק למחרת. את המחשבים מקבלים בחדרון וצפוף שנמצא בחניה האחורית מתחת לאולם התצוגה המרווח והמפואר. כשאני כותב שהוא צפוף זה לא בגלל שהוא קטן – זה בגלל שהוא מלא בלקוחות כועסים שמתייבשים בהמתנה למחשב שלהם. מסתבר שהם מסיימים את הכנת המחשב רק אחרי שהגעת, ולכן לוקח איזה שעה לקבל אותו. אז בשביל מה ההודעה? ולמה אי אפשר היה לשלוח אותה אחרי שהכל גמור?
כמובן שכאשר אומרים לאנשים ש ‘עוד דקה מסיימים ומביאים את המחשב שלך’ הם מצפים שזה ייקח קצת יותר מדקה – ישראל, בכל זאת – אבל כזה לקוח עשרים דקות הם מתחילים לצעוק ואז הפקיד (שתפקידו לאשר שההזמנה נכונה, והחשבונית שולמה, וההודעה שקיבלנו מדוייקת, פשוט זה ייקח תיכף או-טו-טו שניה וחצי בדיוק) הולך לבדוק מה קורה במחסן. לוקח לו עשר דקות ואז הוא חוזר ואומר שזה תיכף או-טו-טו רק מוציאים את הארגז. ואז שוב מחכים דקה, וחמש, ועשר ,ועשרים. ואז כמובן אנשים מתחילים לצעוק שוב (חלק מהם מאיים לבטל את העיסקה, והפקיד מסביר שיש חמישה טפסים למלא ושבכל מקרה אחד מהטפסים מגיע עם המחשב עצמו ושגם בשביל לבטל צריך לחכות כ-45 דקות).. בשלב הזה גם אלו שחיכו בסבלנות מבינים שהם צריכים להתחיל לצעוק כי כידוע בישראל אלו שצועקים מקבלים קודם, ומתברר שבלי צעקות לא עובד כלום.
אז גם הם (אני) התחלנו לצעוק ובאמת תוך חצי שעה נוספת יצא מישהו מהמחסן ואמר שהמחשב שלי עוד שניה יוצא – ואז עשרים איש התחילו לצעוק למה שלי יוצא כשאני הגעתי אחריהם, ועשרים אחרים צעקו עליהם שזה פשוט שקרנות ושאין שום סיכוי שהמחשב שלי באמת ייצא לפני שלהם. אחרי רבע שעה הבנתי שהאחרונים צדקו, ואיימתי על הפקיד שאם המחשב שלי לא יוצא אני הולך לעשות את הצעקות שלי באולם התצוגה. הוא צעק עלי חזרה שאני לא אאיים עליו, אבל הרעיון דווקא מצא חן בעיני שאר הלקוחות ועשרה מהם עלו להתפרע באולם למעלה, ועשו הצגה משכנעת מול קהל מזועזע של לקוחות פוטנציאליים שממש לא שמחו לשמוע את מה שהיה להם להגיד. חמש דקות אחר כך המחשבים שלהם יצאו…
