לא חכם לנסוע לאילת עם רכב שיש לו בעיות סוללה. כזה שמתניע פעם כן פעם לא. אבל אם כבר יצאת עם רכב כזה אז המקום הנכון להיתקע בו, מסתבר, הוא תחנת דור אלון במחלף דבירה כי יש בחנות אלונית שם כמה עובדים עם נשמה שמוכנים לצאת מגידרם לסייע. אז לילה לפני ליל הסדר ירדנו לאילת […]
יש כמה דברים מעצבנים בויקטורי (לא המבחר והמחירים – הם סבבה. גם הניקיון) . בראש רשימת המעצבנים זה שהקופאיות לא יכולות להוציא חשבונית-מס, והשני הכי מעצבן זה כשהקופה הראשית לא זמינה להוציא חשבונית. בואו ניקח את סניף שבעת הכוכבים לדוגמה. התור בקופות ארוך ומתיש. מילא. בכל הסופרים ככה. וכשאתה מגיע לסוף התור, ומבקש חשבונית מס […]
חלק מחוויית הקניה בחנות בגדים היא המדידה. זה ההבדל בין חנות לבין לקנות ברשת. לוקחים את הבגדים, בודקים איך הם נראים ומרגישים, ואז הולכים לאזור מדידה, לובשים אותם, ורואים איך זה נראה על הגוף. זו הסיבה שאנחנו מוכנים לשלם יותר על קניה בחנות כשאפשר לעשות את זה ברשת. עד לרגע שבו עובדי החנות אוספים לך […]
בקיצור, הוא באמת עשה המון מאמץ כדי לפתור לי את הבעיה, והבעיה אכן נפתרה, והמחיר אכן היה נמוך. אבל הנשמה קצת יצאה לי בדרך, לכן אני יכול להגיד שאני כנראה אמשיך לעשות איתם עסקים, אבל רק כאשר אני לא לחוץ בזמן.
דוכנים בקניון הם כנראה דבר רווחי – עובדה שכמעט כל הקניונים עושים אותם. קראתי פעם שהציעו לרשת שעונים לעבור מדוכן באמצע הקניון לחנות גדולה יותר ומרכזית יותר (וכמובן מכובדת בהרבה) והם סירבו. כי כשאתה באמצע הקניון אי אפשר לא להיתקל בכך – אתה פשוט תקוע לאנשים בפרצוף. וכאן מתחילה הבעיה – כי לפעמים מרוב גרידיות הקניון דוחף כל כך הרבה דוכנים, כל כך גדולים, שנעשה קשה לעבור, במיוחד עם עגלת תינוק.
מכירים מאבטחים ‘אינטימיים’?
מכירים את כל המאבטחים האלו שדוחפים ידיים, ממשמשים אותך אם צריך או לא?
הלב של הטיעון הוא שכאשר רוב הקניונים בארץ שייכים לשתי משפחות (משפחת עזריאלי ומשפחת עופר) אז אפילו גופים עוצמתיים וחזקים כמו קסטרו, שופרסל ואפילו אפל – חייבים לחיות עם מה שיש.
לא תלונה ספציפית נגד חנות, אלא בעיה כללית בהמון חנויות – במיוחד חנויות בגדים אבל גם חנויות אלקטרוניקה: אתה נכנס לחנות, והמוכר/ת הנחמד/ה (או שלא) ניגשים אליך וכמעט תמיד הדיאלוג הוא: “אפשר לעזור לך” “לא תודה” ולפעמים גם “לא תודה, אני רק מסתכל” והמון פעמים מיד אחר כך אני מרגיש צורך לצאת מהחנות. זה מעשה […]
במשך שנים היה לסטודנטים במעונות איינשטיין של אוניברסיטת תל אביב סופר צמוד שהיה לא גדול ולא-הכי-נקי אבל לא יקר ומאד-מאד מהיר. קראו לו ‘סופר בונוס’ ולמרות שטענו שיש לו סניפים גם בשרון הוא התנהג די כמו חנות מכולת. המגוון היה נסבל, העיצוב היה מה-80’ז אבל המחירים היו נוחים ובמיוחד היה שם שירות סופר מהיר, מהסוג […]
אחד הדברים המעצבנים זה איך שהמענה הקולי בכל מיני חברות פשוט לא נגמר. פעם חשבתי שזה טכניקה לעייף לקוחות שפונים לקבלת שירות, אבל אז גיליתי שגם לקוחות שפונים לקניה נתקלים במענה מאד ארוך, גם אם כי לרוב פחות. היום אני כבר חושב שזה פשוט חוסר אכפתיות וחוסר כישרון שיווקי (אם כי עדיין יש לי תיאוריית […]