אל תתעצבן - תתחשבן

אחד הדברים המעצבנים זה איך שהמענה הקולי בכל מיני חברות פשוט לא נגמר.  פעם חשבתי שזה טכניקה לעייף לקוחות שפונים לקבלת שירות, אבל אז גיליתי שגם לקוחות שפונים לקניה נתקלים במענה מאד ארוך, גם אם כי לרוב פחות.  היום אני כבר חושב שזה פשוט חוסר אכפתיות וחוסר כישרון שיווקי (אם כי עדיין יש לי תיאוריית קונספירציה שזו דרך להגדיל את ההכנסות של חברות הטלפוניה).

במשך שנים היה לסטודנטים במעונות איינשטיין של אוניברסיטת תל אביב סופר צמוד שהיה לא גדול ולא-הכי-נקי אבל לא יקר ומאד-מאד מהיר.  קראו לו 'סופר בונוס' ולמרות שטענו שיש לו סניפים גם בשרון הוא התנהג די כמו חנות מכולת.

המגוון היה נסבל, העיצוב היה מה-80'ז אבל המחירים היו נוחים ובמיוחד היה שם שירות סופר מהיר, מהסוג שפשוט לא רואים יותר בארץ (יום אחד אני אכתוב על איך ה'קופה מהירה' היא תמיד הכי איטית).  זה היה מקום שהיה מספיק מהיר שלפעמים במקום לגשת לפיצוציה ממול הייתי הולך אליו.  לפני חצי שנה זה נגמר כאשר רשת מחסני להב קנתה את הסניף הזה ומשם הדברים התחילו להתדרדר.

ביום שישי שעבר בערב קיבלתי סמס.  היינו באמצע ארוחה משפחתית, אבל הצצתי. היה כתוב "אנא צור קשר בדחיפות עם מחלקת הביטחון של לאומי קארד.

ביקשתי סליחה וקמתי להתקשר.  הבחורה בצד השני של הקו שאלה את השם שלי וכמה פרטים מזהים, ואז שאלה מתי בפעם האחרונה השתמשתי בויזה שלהם.  אמרתי שתידלקתי בצהרים בטיבעון.  היא ביקשה את השעה והסכום המשעור, ואז שאלה אותי על כמה עסקים שבחיים לא שמעתי עליהם (רובם בשפרעם ובכפר ירכא) והסבירה לי שמישהו עשה קניות עם הכרטיס שלי בעסקים הללו והם חשדו שזה לא אני.  גדול, נכון?

לא תלונה ספציפית נגד חנות, אלא בעיה כללית בהמון חנויות  - במיוחד חנויות בגדים אבל גם חנויות אלקטרוניקה:  אתה נכנס לחנות, והמוכר/ת הנחמד/ה (או שלא) ניגשים אליך וכמעט תמיד הדיאלוג הוא:

"אפשר לעזור לך"

"לא תודה" ולפעמים גם "לא תודה, אני רק מסתכל"

והמון פעמים מיד אחר כך אני מרגיש צורך לצאת מהחנות.  זה מעשה מטופש בכל כך הרבה רמות שמפתיע אותי שחנויות ממשיכות לעשות אותו.

באתר  2eat.co.il אומרים שהצוק של באבאי הוא אחד היפים בארץ, וזה נכון, למרבה הצער זה כנראה הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על המסעדה (וגם שבחורף יש שפע של חניה).  לעומת זה יש תפריט מבלבל ומטעה, מנות שמצליחות להיות גם יקרות, גם קטנות, וגם לא טעימות, ושירות אדיש.  בקיצור, הם בונים על אנשים שמגיעים לאזור פעם ראשונה ולא יחזור שוב, מה שנקרא מלכודת תיירים. ואני מרגיש אהבל שנפלתי בה.

זה לא פשוט להיות הימנית היחידה באוניברסיטת חיפה. אבל בכל מקרה, אירוע סתימת הפיות האלים שהתרחש באוניברסיטת חיפה, נחשב לקיצוני גם בעיני אנשים שלא חולקים איתי את אותה חזית פוליטית. יש דברים שהם common sence, והם בהחלט היו חסרים שם באותו יום.

המנחה של ד"ס היה גועלי כלפי כל הסטודנטים בקבוצה שלו (בפקולטות למדעים באוניברסיטה העברית המסטרנטים לומדים בקבוצות מחקר בהנחיית חבר סגל בכיר), אבל במקרה שלה הוא היה אגואיסט ונבזי במיוחד.  זה הרי לא חדש שסטודנט אמור לחקור את הנושא שהמנחה שלו רוצה ולא את מה שהכי מעניין אותו או הכי יכול לתרום למדע, אבל המנחה של ד"ס החליט שהבעיה היא לא רק בשאלת המחקר ובמתודולוגיה אלא גם בממצאים. 

בצעד שממחיש את הערכים הסביבתיים, < החוג לניהול משאבי טבע וסביבה החרים את הרכב שלי. האם זה ממחיש ערכים של איכות אקדמית?

בפוסט הקודם שלי ראינו שבמסגרת לימודי תואר שני בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה לא יודעים מי הסטודנטים הרשומים, ואין מעקב אחרי מי לומד, מי ניגש למבחנים ומי בכלל עזב את הלימודים. עכשיו אנחנו רוצים להסתכל על איך האוניברסיטה והחוג רודפים את מי שהעז להצביע ברגליים ולעזוב.
מסתבר שלשם כך משסים בו עורכי דין, את ההוצאה לפועל, ואפילו באים כמו גנבים בלילה להחרים לו את הרכב.

הסיפור המלא:

נתחיל מהסוף: החוג לניהול באוניברסיטת חיפה לא שולט במספר הסטודנטים ובמצב הרישום שלהם. אדיש לשביעות הרצון שלהם, וכשסטודנט מתייאש מהרמה הנמוכה האוניברסיטה לא תפעל לשפר אותה אלא תרדוף את אותו סטודנט.

הסיפור המלא: לפני כמה שנים נרשמתי לתואר שני בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה. עוד לפני אמצע הסמסטר הבנתי שאני לא מרוצה מהלימודים (סטודנטים ומרצים שלא הרשימו אותי, אג'נדה פוליטית שמאלנית קיצונית שהפריעה אפילו לתומך מרץ כמוני) והחלטתי שאין לי מה לחפש שם ואני עוזב.

אז מה הרעיון באבטחה? מאד פשוט, למנוע ממחבלים להיכנס מבלי להפריע לציבור הקונים.
עד כמה קשה להבחין במחבלים? כנראה שמאד, כי עובדה שהמאבטים מסוגלים לחפש ביסודיות גם על ילד בן 13 יחף עם גופיה ומכנס קצר. כאילו, מה הוא כבר היה יכול להחביא עליו?

הקטע היותר מעצבן זה מאבטחים שעומדים בכוונה באמצע הכניסה כדי שאי אפשר יהיה לעבור. בקניון רמת אביב למשל, כאשר אתה מנסה להראות להם שהתיק ריק ואין עליך כלום, ואתה מאד ממהר כי החניה יקרה, הם יעמדו דווקא באמצע הדלת, יחסמו אותך, ויתחילו להעביר עליך 10 פעמים את הגלאי מתכות.

בכניסה לקניון רמת אביב יש המון פעמים חבדניקים וברסלבים שמציקים לעוברים ושבים. מבקשים מהם לשים תפילין או להדליק נרות, או כל מיני מצוות וודו אחרות (שמתם לב שהם אף פעם לא מבקשים ממך לקיים מצווה שיש לה ערך של ממש? נגיד מצוות צער בעלי חיים או מצוות לשון הרע?). זה מעצבן, בעיקר עם אתה סוחב שקיות כבדות והם חוסמים את הדרך, אבל זה מחוץ לקניון.
הבעיה זה שהרבה פעמים החבדניקים האלה נכנסים לקניון ומתחילים להציק בפנים. במיוחד יש את האחד שרץ בתוך השופרסל וצועק "המשיח הגיע" ומפחיד ילדים קטנים.

מכירים מאבטחים 'אינטימיים'?

• מכירים את כל המאבטחים האלו שדוחפים ידיים, ממשמשים אותך אם צריך או לא?
• מכירים את המאבטחים שמעבירים עליך את הגלאי מתכות עם מגע פיזי ממש?
• מכירים את המאבטחים שמחטטים עמוק בתיק גם אם הוא ריק?

מכירים מאבטחים טיפשים?

• אבטחים שבודקים אותך ביסודיות גם אם אתה בגופיה, מכנס קצר וסנדלים?
• מאבטחים שבודקים אותך פיזית אם אין לך תיק, אבל אם יש לך הם בודקים רק את התיק?

אז הנה כמה סיפורים עליהם

• חסימת הכניסה

מתברר שישנה פקודה בפלאפון שלי שכאשר אתה לוחץ עליה מתחילים לחייב אותך ב-20 שקל לחודש, ולא מפסיקים עד שאתה מתקשר לצעוק עליהם.
פלאפון לא מפסיקה להפתיע - כשבדקתי את החשבון החדש שלי גיליתי שם שני חיובים שאף פעם לא אישרתי - אחד על גיבוי מספרי טלפון, ואחד על שירותי GPS. אלו חיובים של 25 שח בחודש, שזה בדיוק הסכום שהוא מספיק קטן כדי שלא תרגיש בו כשאתה משלם 300-400 שח חשבון טלפון, אבל מספיק גדול כדי שיהיה שווה את המאמץ שלהם.

הסיפור המלא:
אז בדקתי החודש את החשבון, לראשונה מזה חודשיים, ולהפתעתי גיליתי שני חיובים שלא נחוצים לי - על גיבוי מספרי טלפון (5 שח) ועל GPS (20 שח).

קצת קשה להאמין, אבל בבנק הפועלים אי אפשר להתקשר לפקיד בסניף. אין כזה דבר. אתה צריך להתקשר למוקד הארצי, לנווט בין הנתב הקולי המעצבן שלהם עד שאתה מגיע לבן אדם חי, ואז אתה צריך לבקש הפקיד בבנק ייתקשר אליך. מתישהו בשעתיים הקרובות זה ייקרה, אבל אם במקרה היית בממתינה אתה צריך להתחיל את כל התהליך מהתחלה. ואם בסוף השיחה נזכרת בעוד משהו אתה גם צריך להתחיל מהתחלה. ואם אתה סטודנט שנמצא כל היום בהרצאות ויש לך רק רבע שעה הפסקה בין שיעור לשיעור, אז אל תעבוד עם הבנק בטלפון. הייתם מאמינים?